במשך שנים המסלול לקריירה בטוחה נראה ברור למדי: תואר טוב, כניסה לחברה גדולה והתמקצעות בתחום מבוקש. אלא שבעידן שבו AI כבר יודע לכתוב קוד, לנתח מסמכים, לסכם מחקרים ולבצע שורה ארוכה של משימות משרדיות, מנכ"ל פלנטיר אלכס קארפ מציג תשובה אחרת וקיצונית למדי לשאלה מי יצליח להישאר רלוונטי.
לדבריו, יש למעשה "שתי דרכים לדעת שיש לכם עתיד": האחת היא להחזיק בהכשרה מקצועית-טכנית, והשנייה היא להיות נוירודיברגנטיים - מונח המתייחס, בין היתר, לאנשים עם אוטיזם, ADHD או דיסלקציה.
מאחורי האמירה הפרובוקטיבית מסתתרת תפיסה רחבה יותר של קארפ: ככל שמכונות מסוגלות לבצע יותר משימות קוגניטיביות שגרתיות, הערך האנושי עשוי לעבור לשני קצוות שונים לגמרי של שוק העבודה - עבודה פיזית ומקצועית שקשה להעביר למחשב, וחשיבה מקורית שקשה לחקות באמצעות מודל.
מחפשים עבודה? אלפי משרות פתוחות במגוון רחב של תחומים מחכות לכם באתר Jobnet
מחשמלאים ועד אנשים שחושבים אחרת
הקטגוריה הראשונה של קארפ כוללת בעלי מקצוע כמו חשמלאים, שרברבים וטכנאים - מקצועות שבהם הידע אינו רק תיאורטי אלא נדרש בעולם הפיזי. הביקוש לעובדים כאלה בארה"ב מתחזק בין היתר על רקע בניית מרכזי נתונים ותשתיות חדשות, דווקא בזמן שחלק ממשרות הצווארון הלבן נמצאות תחת לחץ גובר מצד AI.
הקטגוריה השנייה פחות צפויה. קארפ, שדיבר בעבר על הדיסלקציה שלו, טוען כי דווקא אנשים שחושבים אחרת מהמסלול המקובל עשויים ליהנות מיתרון. בעיניו, הערך אינו נובע מעצם האבחנה, אלא מהיכולת להסתכל על בעיה מזווית אחרת, לקחת סיכונים וליצור משהו שאינו צפוי מראש. Fortune מצטט אותו כמי שמחפש עובדים שיודעים לחשוב יותר כמו אמנים ולהסתכל על דברים מכיוון אחר.
זו אינה רק אמירה תיאורטית. פלנטיר עצמה מפעילה כיום מסלול גיוס ייעודי לאנשים נוירודיברגנטיים, לצד תוכניות נוספות שמנסות לפתוח את הדלת למועמדים שלא בהכרח הגיעו במסלול האקדמי הקלאסי. באתר הקריירה של החברה מופיע כיום Neurodivergent Fellowship כאחד ממסלולי הגיוס הפעילים שלה.
גם מחוץ לפלנטיר ניכר שינוי מסוים בגישה. Gartner העריכה כי עד 2027 כ-20% מארגוני המכירות בחברות Fortune 500 יגייסו באופן פעיל עובדים נוירודיברגנטיים, בין היתר מתוך רצון ליהנות מיכולות כמו פתרון בעיות, חדשנות וגיוון מחשבתי. חשוב להדגיש שמדובר בתחזית של Gartner ולא בנתון שכבר התממש.
ומה עם התואר?
אולי החלק המעניין ביותר בעמדה של קארפ הוא היחס שלו למסלול האקדמי. מדובר באדם שמחזיק בעצמו בכמה תארים, בהם תואר במשפטים מסטנפורד ודוקטורט בפילוסופיה, ובכל זאת הוא מטיל ספק בכך שתואר יוקרתי לבדו מספק כיום הגנה אמיתית מפני השינוי שמביא AI.
פלנטיר אף מפעילה את Meritocracy Fellowship, תוכנית המיועדת לבוגרי תיכון שאינם רשומים ללימודים אקדמיים. התוכנית נמשכת ארבעה חודשים, ובמהלכה המשתתפים עובדים לצד צוותי החברה על בעיות טכנולוגיות אמיתיות. מי שמצטיין מקבל הזדמנות להתראיין למשרה מלאה.
במילים אחרות, החברה שקארפ מנהל לא רק מדברת על שינוי בתנאי הכניסה לשוק העבודה - היא מנסה לבנות מסלולים חלופיים לתואר האקדמי המסורתי.
לא לאבד פרופורציה
ועדיין, כדאי לקחת את התחזית שלו בפרופורציה. אין מחקר שמוכיח שרק בעלי מקצוע טכניים או אנשים נוירודיברגנטיים יצליחו בעידן ה-AI, וגם קארפ עצמו מציג עמדה אישית חריפה ולא מודל כלכלי שמנבא את שוק העבודה כולו.
אבל בתוך ההגזמה נמצאת שאלה שקשה יותר להתעלם ממנה: אם AI הופך ידע טכני בסיסי, כתיבה, ניתוח ואפילו תכנות לנגישים כמעט לכולם - מה נשאר היתרון של העובד האנושי?
לפי קארפ, התשובה נמצאת דווקא במה שקשה יותר להפוך לפרומפט: היכולת לעשות משהו בעולם האמיתי, או היכולת לחשוב בצורה שאף אחד אחר - וגם לא האלגוריתם - לא חשב עליה קודם.