עזבו את העבודה כדי להיות עצמאים. האם זה השתלם להם?

לעזוב את העבודה, לוותר על המשכורת הקבועה ולהפוך לבוסים של עצמכם. עבור שכירים רבים, המעבר לעצמאות הוא חלום שמבטיח יותר חופש, גמישות והגשמה עצמית. אבל מה קורה כשהעסק לא מתפתח כמתוכנן, ההכנסות אינן יציבות והחופש המיוחל מתגלה כמורכב הרבה יותר?

מחקר חדש שבחן אנשים שעזבו את עבודתם כשכירים ויצאו לעצמאות מגלה כיצד השתנתה תפיסת העולם שלהם כעבור שנה וחצי עד שנתיים, ואילו פתרונות הם מצאו לפער שבין הציפיות למציאות. את המחקר האיכותני ערכה ד"ר מירב הלל לבן, יועצת בכירה להנהלות וארגונים בתהליכי שינוי, חוקרת עולם העבודה ומרצה לאימון באוניברסיטת בר-אילן.

במסגרת המחקר היא בחנה את התהליך שעברו אנשים סביב ההחלטה לעזוב את הארגון, וחזרה אליהם כשנה וחצי עד שנתיים לאחר מכן. את ממצאיה היא צפויה להציג בכנס המחקר של תחום האימון בישראל, שיתקיים ב-26 בנובמבר בבית ציוני אמריקה בתל אביב.

מחפשים עבודה? אלפי משרות פתוחות במגוון רחב של תחומים מחכות לכם באתר Jobnet

אחת השאלות המרכזיות במחקר הייתה מה גורם לאנשים לוותר על מסגרת תעסוקתית יציבה לטובת עתיד לא ודאי. לדברי הלל לבן, ההחלטה אינה נובעת בהכרח מרצון להרוויח יותר כסף, ולעיתים קרובות היא קשורה דווקא לתחושות שמתפתחות לאורך השנים במקום העבודה.

"ראיתי שעמום, חוסר מיצוי, חוסר סיפוק ותחושה שאנשים לא מצליחים להגשים את עצמם", היא מספרת. לדבריה, התחושות האלה מתחזקות על רקע השיח החברתי שמעודד אנשים ללכת אחרי החלומות שלהם ולעסוק במה שהם אוהבים. "השיח הזה מייצר לאדם מראה מול המקום שבו הוא נמצא כרגע".

אצל אחרים עלו סיבות מורכבות יותר: לחץ ותובענות, שעות עבודה ארוכות, חוסר גמישות ותחושות של כוחנות וניכור בארגון. חלק מהמרואיינות תיארו גם גילנות ותחושה שככל שהן מתבגרות, הן מתוגמלות פחות ונדחקות הצידה. אחרים פשוט גילו תחום מקצועי חדש שעורר בהם תשוקה גדולה יותר מהעבודה הקיימת.

אלא שהמחקר מצא כי סמוך להחלטה לצאת לעצמאות, חלק מהמשתתפים אימצו תפיסה כמעט רומנטית של העתיד המקצועי שלהם. "אלה היו אנשים חכמים, ריאליים ופרגמטיים, אבל הרבה דברים היו כפופים לתשוקה", מתארת הלל לבן. חלקם פירשו מחדש את סיפור חייהם וראו בעצמאות את הייעוד שתמיד חיפשו, בעוד אחרים הכירו בסיכונים אך היו משוכנעים שלמקום העבודה שעזבו כבר לא יחזרו.

הממצא המעניין ביותר במחקר התגלה דווקא בבדיקה החוזרת. כעבור שנה וחצי עד שנתיים, כאשר הקשיים העסקיים כבר לא היו בהכרח רק חבלי לידה, חלק מהמשתתפים נאלצו להתמודד עם מציאות שונה מזו שדמיינו.

העסק לא תמיד צמח בקצב הרצוי, ההכנסה לא בהכרח התייצבה והפער בין חלום העצמאות לבין חיי היומיום נעשה מוחשי. אלא שבמקום להסיק שהיציאה לעצמאות הייתה טעות, חלק מהמשתתפים שינו את האופן שבו הם מפרשים את מצבם.

"כשהייתה סתירה בין מה שהם חשבו שהעצמאות תהיה לבין המקום שבו הם נמצאים בפועל, הם נדרשו, איכשהו, להחזיק את הפער הזה", מסבירה הלל לבן. "ראיתי אנשים שבנו נרטיב מאוד מנומק שמסביר למה המקום שבו הם נמצאים כרגע הוא בכל זאת המקום הנכון עבורם".

אצל חלקם, למשל, הקושי נתפס כשלב זמני בדרך להצלחה. אם העסק עדיין לא התרומם, המשמעות הייתה שצריך להתאמץ עוד קצת, ללמוד, להתפתח או לנסות כיוון נוסף. "הקושי נתפס כזמני וכמשהו שתלוי בהם. אם זה עדיין לא קרה, אולי לא התאמצתי מספיק, אולי ויתרתי מוקדם מדי".

כך, לצד תחושת החופש שמעניקה העצמאות, נוצרה גם אחריות אישית כבדה יותר. כשהצלחת העסק תלויה לכאורה רק באדם שמנהל אותו, גם הכישלון עלול להיתפס ככישלון אישי.

אחד הממצאים המסקרנים שעלו במחקר נוגע לאנשים שבחרו שלא להכריע בין שתי האפשרויות. במקום להמשיך כעצמאים בלבד או לוותר על העסק ולחזור לעבודה שכירה במשרה מלאה, חלקם מצאו דרך לשלב בין העולמות.

הם חזרו לעבוד כשכירים, לעיתים במשרה חלקית, כדי להבטיח לעצמם הכנסה קבועה, ובמקביל המשיכו לפתח את העסק העצמאי. מה שהתחיל כפתרון זמני הפך אצל חלקם למודל תעסוקתי קבוע.

"בהתחלה זה יכול להיות מוצג כפתרון זמני, עד שהעסק יסתדר", אומרת הלל לבן. "אבל אצל חלק מהאנשים הזמני הזה נמשך גם שנתיים, ואצל אחרים הוא כבר הפך לאידיאולוגיה. הם אומרים: אני יכול גם וגם".

הממצא הזה מאתגר את התפיסה שלפיה מעבר לעצמאות חייב להסתיים באחת משתי תוצאות: הצלחה עסקית מלאה או חזרה לעבודה כשכיר. בפועל, המשתתפים יצרו לעצמם מסלולי קריירה אחרים, ולעיתים גם שינו את ההגדרה האישית שלהם להצלחה.

לילך שמע-זלטוקרילוב, חוקרת ומבקרת בכירה באגף הפיננסי בחטיבת המחקר של בנק ישראל, דוקטורנטית באוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת המחקר וחוקרת ראשית בלשכת המאמנים בישראל בהתנדבות, מצביעה על אתגר נוסף שמעסיק עצמאים: הקושי להפריד בין העבודה לחיים האישיים. "המעבר משכיר לעצמאי נראה על הנייר כהחלטה כלכלית של הכנסה, סיכון ותזרים, אבל בפועל זו גם החלטה רגשית מאוד", היא אומרת.

לדבריה, מחקר נוסף שבחן בעלי עסקים קטנים ובני ובנות זוגם העלה את הקושי להתנתק מהעבודה ואת טשטוש הגבולות בין הבית לעסק. באותו מחקר נמצא כי תהליך אימון שכלל את שני בני הזוג שיפר לאורך זמן את היכולת להתנתק מהעבודה ואת האיזון בין העבודה לחיים. המשמעות היא שגם החופש שמבטיחה העצמאות עלול להפוך למלכודת: האפשרות לעבוד בכל שעה הופכת לעיתים לתחושה שצריך לעבוד כמעט בכל שעה.

שמע-זלטוקרילוב מדגישה כי שינוי קריירה אינו חייב להיות מהלך חד וקיצוני. "צריך לשמור על ריאליות ולחלק את הדרך לצעדים קטנים, ישימים ומדידים", היא אומרת. לדבריה, יש להביא בחשבון גם את הקשיים הרגשיים והכלכליים הכרוכים במעבר. "ספקות ועייפות הם חלק טבעי משינוי משמעותי. הם לא בהכרח סימן לכך שהבחירה הייתה טעות".

בסופו של דבר, המחקר של הלל לבן אינו מצביע על כך שעצמאות עדיפה על עבודה שכירה, או להפך. הוא מציג תמונה מורכבת יותר של שינוי קריירה: אנשים שעוזבים מסגרת אחת לטובת חופש מקצועי מגלים שגם בעולם החדש יש אילוצים, סיכונים ומחירים, ונדרשים להתאים מחדש את הציפיות שלהם.

עבור חלקם, ההצלחה אינה בהכרח להקים עסק גדול או להיפרד לנצח מעבודה שכירה, אלא למצוא את האיזון המתאים בין פרנסה, ביטחון כלכלי והגשמה עצמית.