החזית הכלכלית הבאה של ישראל: להחזיר את פצועי צה"ל לשוק העבודה

מעל שנתיים מאז פרצה המלחמה, בזמן שהמשק הישראלי מנסה להתייצב והחברה הישראלית מתחילה לעבור משעת חירום לשיקום ארוך טווח, מתחדד אחד האתגרים הגדולים של השנים הקרובות: חזרתם של פצועי צה"ל, לוחמים ואנשי מילואים אל מעגל העבודה.

מדובר בעשרות אלפי צעירים וצעירות, רבים מהם בגילי העבודה המרכזיים, 20 עד 40, שנמצאים בדיוק בשלב שבו בונים קריירה, מקימים משפחות, מתקדמים מקצועית ותורמים לצמיחה. היעדרם ממעגל העבודה איננו רק סיפור אישי או רפואי. זהו אתגר לאומי, חברתי וכלכלי, שיש לו השפעה ישירה על שוק התעסוקה ועל עתיד המשק הישראלי.

"הלוחמים ואנשי המילואים שהיו שם ביום פקודה בשביל כולנו מבקשים היום לחזור ולהיות בחזית של התעשייה והמשק הישראלי, כמו שעשו בחזית האחרת שנדרשו אליה, ולהתפרנס בכבוד", אומר נועם דדון, מנכ"ל עמותת Restart, המסייעת לפצועי צה"ל במסע חזרה לחיים משמעותיים.

מחפשים עבודה חדשה? מאות משרות פתוחות מחכות לכם באתר ג'ובנט מקבוצת וואלה >>

לדברי דדון, רבים מפצועי צה"ל מביאים איתם לעולם העבודה סט כישורים יוצא דופן: חוסן אישי, ניסיון בעבודת צוות, הבנה מערכתית, משמעת, אחריות ויכולת קבלת החלטות בתנאי לחץ. אלו כלים שנרכשו בשדה הקרב, אך רלוונטיים מאוד גם לשוק העבודה האזרחי. "הרבה מפצועי צה"ל הם אנשים בעלי חוסן, ניסיון בעבודת צוות, הבנה מערכתית ויכולת קבלת החלטות תחת לחץ", הוא אומר. "השאלה איננה אם הם מסוגלים לחזור, אלא האם המדינה והמעסיקים יודעים לייצר את התנאים שיאפשרו השתלבות אמיתית".

התנאים הללו, לדבריו, כוללים מסלולי הכשרה ייעודיים, התאמות במקום העבודה, ליווי מקצועי, רגשי ותעסוקתי, ובעיקר שינוי נקודת המבט. "צריך לייצר מוכוונות תעסוקה לפי מסוגלות ולא לפי מגבלה", מדגיש דדון.

הפער כיום ברור: מצד אחד, המשק הישראלי סובל ממחסור בכוח אדם איכותי בתחומים רבים. מצד שני, קיימת אוכלוסייה של אלפי פצועים שמבקשים להשתלב מחדש, לתרום, ללמוד, לעבוד ולבנות קריירה. במקום להתמקד רק בקצבאות ובתקציבי סיוע, דדון סבור כי ישראל צריכה לאמץ מודל כלכלי-שיקומי ארוך טווח, שרואה בפצועי צה"ל נכס משמעותי לצמיחה.

בעמותת Restart מספרים כי בשנה האחרונה חלה עלייה דרמטית בביקוש לפתרונות שמאפשרים לפצועים לחזור לעצמאות, ללמידה ולעבודה. לפי נתוני העמותה, נרשמה עלייה של 900% בביקוש לפתרונות טכנולוגיים, בהם פתרונות שמאפשרים עצמאות בעבודה ובלמידה, לצד הכפלה במספר המשתתפים בתוכניות ליווי אישי ותעסוקה.

כ-70% מהמשתתפים בתוכניות העמותה מתמודדים עם פוסט-טראומה. אך מבחינת דדון, הנתון החשוב לא פחות הוא הרצון שלהם לחזור למסלול חיים פעיל. "מרביתם מבקשים לחזור להיות חלק מהחברה הכלכלית והמקצועית בישראל", הוא אומר. "הם רוצים להשתלב, להתקדם, להרגיש משמעותיים ולחזור למסלול".

בימים אלה פועלת Restart לרתום מעסיקים מובילים במשק ליצירת אקו-סיסטם של הזדמנויות עבור פצועי ופצועות צה"ל. המטרה היא לסלול מסלולי קריירה מותאמים, שמחברים בין השאיפות האישיות של כל מועמד לבין צרכי השוק הדינמי. "המודל שלנו מבוסס על מעטפת הוליסטית ותפירת 'חליפה מקצועית' אישית לכל מועמד", מסביר דדון. "זה כולל הכנה מעמיקה לראיונות, הכשרות רלוונטיות והנגשת משרות מותאמות. המטרה היא שהחזרה למעגל העבודה תהיה מנוע לצמיחה אישית ומקצועית ארוכת טווח".

המציאות הזו מחייבת שינוי תפיסה. שילוב פצועי צה"ל בשוק העבודה איננו רק מחווה מוסרית או פרויקט רווחה. בעיני דדון, מדובר באינטרס כלכלי מובהק.

"שילוב של פצועי צה"ל בשוק העבודה הוא השקעה שמחזירה את עצמה דרך מיסוי, תעסוקה וחדשנות", הוא אומר. "יוזמה משולבת של הממשלה, המגזר העסקי וארגוני החברה האזרחית יכולה להסיר חסמים, להתאים תפקידים וסביבות עבודה, ולהחזיר למעגל הייצור כוח אדם בעל ניסיון, מחויבות ואחריות".

בסופו של דבר, החזרה של פצועי צה"ל לשוק העבודה איננה רק חלק מתהליך השיקום האישי שלהם. היא גם מבחן חברתי וכלכלי רחב יותר למדינת ישראל. מי שהגן על החברה הישראלית בשדה הקרב, טוען דדון, יכול וצריך לקחת חלק גם בבנייתה מחדש.