בריחת ההחלטות: לאן זז מרכז הכוח של ההייטק הישראלי?

במשך שנים הדיון על ההייטק הישראלי התמקד בשאלה כמה מוחות עוזבים את הארץ. מהנדסים, מפתחים, יזמים ואנשי טכנולוגיה שבחרו להמשיך את הקריירה מעבר לים הפכו לסמל של אחת הדאגות הגדולות של המשק. אלא שכעת מתחדדת שאלה רחבה יותר: לא רק מי עובד בישראל, אלא מי מקבל מכאן את ההחלטות.

דוח החדשנות האחרון של רשות החדשנות הציף שוב את החשש מבריחת מוחות, אך הסיפור המשמעותי יותר אינו בהכרח במספר העובדים שעוזבים, אלא במעבר הדרגתי של מוקדי ניהול, ידע והשפעה אל מחוץ לישראל. כשהנהלה בכירה יושבת קרוב יותר למשקיעים, כשהחלטות אסטרטגיות מתקבלות מעבר לים וכשפעילות המכירות או הפיתוח העסקי מנוהלת מארצות הברית, לא מדובר רק בשינוי כתובת. במקרים רבים, יחד עם האנשים זזים גם התקציבים, הקשרים העסקיים וההחלטות על הפעילות הבאה.

מחפשים עבודה בהייטק? מאות משרות פתוחות מחכות לכם באתר ג'ובנט מקבוצת וואלה >>

מי שפוגש את התופעה מקרוב הוא אייל שמעוני, מנכ"ל יזמקו פרו, הפועלת בתחומי ה-IT, הסייבר והבינה המלאכותית. לדבריו, השיח הציבורי עדיין עסוק בעיקר בכמות העובדים, בזמן שהשאלה האסטרטגית יותר היא היכן יושבים מקבלי ההחלטות.

"אנחנו רגילים להסתכל על מספר העובדים ולשאול כמה מפתחים יש בישראל, אבל זו לא בהכרח השאלה הנכונה", אומר שמעוני. "השאלה החשובה היא איפה יושבים האנשים שמחליטים על התקציבים, על ההשקעות, על הטכנולוגיות שהארגון יאמץ ועל הכיוון האסטרטגי שלו. כשמנהל בכיר, סמנכ"ל טכנולוגיות או מומחה סייבר מרכזי עובר לחו"ל, לא יוצא רק אדם אחד. יוצאים איתו ידע, ניסיון, קשרים עסקיים והשפעה".

לדבריו, התהליך אינו מוגבל רק לחברות הייטק קלאסיות. גם ארגונים מסורתיים יותר בוחנים כיום מחדש היכן נכון למקם את המטה, את ההנהלה ואת תפקידי המפתח. עבודה מרחוק, קרבה לשוק האמריקאי, נגישות למשקיעים וללקוחות ועלויות כוח אדם נמוכות יותר במדינות אחרות הופכות את המעבר להגיוני מבחינה עסקית. אבל ההיגיון הזה עלול לגבות מחיר רחב יותר מהמשק הישראלי.

החשש המרכזי הוא שמעבר של הנהלות אינו נעצר בשכבת הבכירים. ברגע שמרכז הכוח עובר החוצה, גם ההחלטות על גיוס עובדים, פתיחת צוותים והשקעות חדשות עשויות להתקבל מחוץ לישראל.

"אני לא בטוח שהבעיה היא רק שהניהול יעבור לחו"ל והביצוע יישאר בישראל", אומר שמעוני. "ברגע שמרכז הכובד עובר החוצה, גם ההחלטות על גיוס עובדים חדשים מתקבלות שם. אם מנהל יושב בארצות הברית, הוא ייטה לגייס לידו או במקומות שבהם העלויות נמוכות יותר. זה תהליך טבעי שקורה בכל העולם".

המשמעות היא שישראל כבר אינה מתחרה רק על כישרונות, אלא גם על מיקום מוקדי הכוח. כוח האדם המקומי עדיין נחשב איכותי מאוד, אך הוא גם יקר יותר. במקביל, מדינות כמו הודו, פולין, רומניה ומדינות נוספות במזרח אירופה ממשיכות להשקיע בהכשרת כוח אדם טכנולוגי, ומהפכת ה-AI מאפשרת לצוותים קטנים יותר לייצר תפוקות שבעבר דרשו הרבה יותר עובדים.

"כוח האדם בישראל עדיין איכותי מאוד, אבל הוא גם יקר יותר", אומר שמעוני. "במקביל, מדינות רבות השקיעו בשנים האחרונות בהכשרת אנשי טכנולוגיה ברמה גבוהה, והפערים שהיו קיימים בעבר מצטמצמים. כשמחברים לזה את מהפכת ה-AI, שמאפשרת לאנשים בודדים לייצר תפוקות שבעבר דרשו צוותים גדולים, הלחץ על שוק העבודה רק ילך ויגדל".

בצד השני של המגמה נמצאות חברות שמנסות להוכיח שאפשר לפעול בשוק גלובלי ועדיין להשאיר את מרכז הכוח בישראל. אחת מהן היא JUMBOmail, חברת טכנולוגיה ישראלית שפועלת בזירה בינלאומית אך מנהלת את האופרציה האסטרטגית שלה מכאן.

ערן רונן, מנכ"ל ו-CISO JUMBOmail, סבור כי שורש הבעיה טמון לעיתים במודל העסקי של חברות הייטק מקומיות, שרואות בישראל בעיקר חממת פיתוח או נקודת התחלה, בעוד שהלקוחות, המשקיעים והכסף הגדול נמצאים מעבר לים. במצב כזה, המעבר של שכבת הניהול הבכירה לחו"ל הופך כמעט טבעי.

לדבריו, הדרך להתמודד עם התופעה מתחילה בהבנה שישראל אינה רק "מפעל מוחות", אלא גם שוק מקומי שזקוק לפתרונות טכנולוגיים, תשתיות דיגיטליות, כלים ארגוניים ואבטחת מידע. חברות שמצליחות לבנות פעילות גלובלית לצד עורף מקומי חזק מייצרות לעצמן עוגן יציב יותר, ומשאירות את קבלת ההחלטות קרוב לבית.