והגדת לבנך: המסר של יזמי סטארט-אפ ישראלים לדורות הבאים

לקראת פסח, חג שמזוהה יותר מכל עם סיפור שעובר מדור לדור, ביקשנו לבדוק מה היו בוחרים כמה ממייסדי הסטארטאפים הישראלים לומר ליזמים הצעירים שבאים אחריהם. לא מנטרות על הצלחה מהירה, לא קלישאות על אקזיט, אלא תובנות שנולדו מתוך רגעים של חוסר ודאות, כישלונות, תיקוני מסלול והחלטות קשות.

מהדברים שלהם עולה תמונה ברורה: יזמות היא הרבה פחות נוצצת מכפי שנהוג לחשוב. היא בנויה מאמונה בדרך גם כשאין ודאות, מהיכולת להודות בטעות, מהבנה עמוקה של השוק, מהתאהבות בבעיה ולא רק במוצר, ובעיקר מחוסן אישי שמאפשר להמשיך גם כשהכול מתערער.

בין חזון, מיקוד, ענווה ויכולת לספוג מכות ולהמשיך לנוע, חמשת היזמים ששיתפו כאן את התובנות שלהם מציעים למעשה הגדה אחרת לדור הבא של היזמים בישראל.

אביב וולף, מייסד ומנכ"ל Remilk, מתאר את אחד הלקחים המרכזיים של היזמות דרך ההבנה שאיש לא יגיע "להציל את המצב". לדבריו, גם רעיון מצוין לא שווה הרבה בלי אנשים שמאמינים בו, והתפקיד האמיתי של יזם הוא לגרום לאחרים להאמין במשהו שעוד לא קיים, לייצר בהירות בתוך אי-ודאות ולספק תחושת כיוון גם כשאין עדיין דרך סלולה.

וולף מדגיש כי הכול מתחיל בחזון ברור, כזה שמסוגל להחזיק גם בתקופות שבהן עדיין אין מוצר, אין ודאות ולעיתים גם אין הוכחות בשטח. במקרה שלו, החזון היה לייצר עולם טוב יותר, בריא יותר וטעים יותר באמצעות חלב אמיתי ללא פרות, רעיון שהתחיל כתפיסה וכבר הפך למוצר שמגיע למדפים.

אבל לצד החזון, הוא מסמן גם עיקרון ניהולי עמוק: מנהיגות אינה היצמדות עיקשת להחלטות עבר, אלא היכולת להקשיב למציאות, לשנות כיוון במהירות ולהמשיך קדימה בלי אגו. מבחינתו, ההחלטות הקשות באמת הן גם החשובות ביותר: אלה שמכריחות יזם להכיר בטעות, לכוון מחדש ולא להעמיד פנים של שלמות.

דרור טליסמן, מייסד ומנכ"ל NeuroBrave, חוזר לרגע מכונן במיוחד שחווה לפני כשלוש שנים: תהליך השקעה מתקדם עם תאגיד יפני גדול, שהיה גם לקוח אסטרטגי, הסתיים באבחה אחת כשבכירי החברה הודיעו לו שהם לא ישקיעו וגם לא ימשיכו עם הסכם המכירות. במקום להישבר, הוא מספר, הוא יצא מהפגישה המושפלת לכאורה וישר פנה למתחרה הגדולה שלהם - מהלך שבסופו של דבר הסתיים טוב יותר מהתוכנית המקורית.

מהסיפור הזה טליסמן גוזר שיעור רחב יותר על יזמות: המשבר הוא לא בהכרח סוף הדרך, ולעיתים הוא רק דוחף את החברה למסלול מדויק יותר. מעבר לכך, הוא מבקש לנפץ תפיסה רווחת בעיקר בעולמות הבריאות והטכנולוגיה, שלפיה האתגר הגדול ביותר הוא הפיתוח או ההיבט הקליני. לדבריו, הטעות הגדולה ביותר של יזמים היא לא להבין מוקדם מספיק את המודל העסקי: למי מוכרים, איך מוכרים, מי ישלם, מה גודל השוק ואיך אפשר לתפוס בו נתח במהירות.

גם בגיוסי הון, הוא אומר, חשוב להבין לעומק את נקודת המבט של המשקיעים. לא מדובר בשאלה מי יותר מבריק, אלא בשאלה האם יש התאמה בין הסיפור שהיזם מספר לבין האופן שבו משקיע יוכל לספר אותו הלאה. השורה התחתונה מבחינתו פשוטה וחדה: מיקוד הוא שם המשחק: במוצר, בשוק, בלקוח הראשון, בסיפור ובבחירת המשקיעים.

פרופ' ינאי עופרן, מייסד ומנכ"ל ביולוג'יק דיזיין, מציע מבט כמעט הפוך לאופטימיות היזמית המקובלת. לדבריו, אילו "בוחן המציאות" שלו היה פועל במלואו, ייתכן שלא היה נכנס ליזמות כלל.

הסטטיסטיקה, הוא מזכיר, פועלת נגד היזמים כמעט בכל שלב: מהרגע שבו נולד הרעיון, דרך גיוסי ההון ועד היכולת להגיע להצלחה ממשית. בעולם הביוטכנולוגיה שבו הוא פועל, יותר מ-90% מהניסיונות לפתח תרופה מסתיימים בכישלון, לעיתים רק אחרי שנים ארוכות של עבודה והשקעה.

ובכל זאת, דווקא מהמקום הזה עולה מבחינתו ההבחנה החשובה ביותר: מי שמונע מהרצון "לעשות מכה" בדרך כלל מוותר מוקדם. מי שנשאר לאורך זמן הם אלה שמונעים מתוך תשוקה אמיתית לפתור בעיות קשות ומשמעותיות. זה, מבחינתו, הדבר שמחזיק יזמים גם כשהדרך מתארכת, ההצלחות מתעכבות והכישלונות נערמים.

גם שלו חוליו, מנכ"ל ומייסד DREAM, מדבר על יזמות במונחים כמעט קיומיים. מבחינתו, זהו "כנראה המקצוע הכי קשה בעולם", ואולי בכלל לא מקצוע, אלא פילוסופיה ודרך חיים. הוא מתאר יזמות כמצב מתמשך של קבלת החלטות בלי מספיק מידע, של הובלה גם כשלא בטוחים, ושל לקיחת אחריות מלאה על התוצאות.

חוליו מדגיש כי עם הזמן יזמים מבינים שהרעיון הוא רק ההתחלה, שהביצוע חשוב יותר, ובשלב מאוחר יותר שחוסן הוא המרכיב הקריטי מכולם. לכן, לדבריו, לא מספיק לבנות חברה או מוצר; צריך לבנות גם את היכולת האישית לספוג משברים, להמשיך לנוע ולא לקרוס כשדברים לא עובדים לפי התוכנית. הוא גם מחדד כמה עקרונות מעשיים: לפתור בעיה אמיתית וכואבת, לא להתאהב במוצר אלא בלקוחות, לבנות צוות חזק, להימנע משליטה מיותרת ולהעדיף החלטה מהירה ולא מושלמת על פני החלטה מושלמת שמגיעה מאוחר מדי.

לצד כל אלה, הוא מוסיף גם רובד אישי יותר: יזמות דורשת שליחות ו"למה" פנימי חזק, אבל ההצלחה האמיתית נמדדת גם בחיים שמחכים ליזם מחוץ לעבודה: זוגיות, משפחה והיכולת לבנות משמעות שלא נגמרת רק בחברה.

אלעד בנבג'י, מייסד ומנכ"ל משותף בלינק, מחבר את הדברים באופן טבעי לרוח החג. כשהוא חושב על חירות, הוא אומר, הוא לא חושב על חופש מוחלט או על מנוחה, אלא על היכולת להשפיע ולקבל החלטות. מבחינתו, חירות נמדדת במרחב הבחירה - עד כמה אדם קובע את הדרך שלו, בונה משהו חדש ולא רק ממשיך מסלול שמישהו אחר הכתיב עבורו.

בנבג'י מדגיש שלא כל אחד חייב להקים חברה כדי להיות יזם. לדבריו, יזמות יכולה להתבטא גם בהשקעות, בפרויקטים אישיים, ביוזמות משפחתיות או בפעולה משמעותית בתוך מסגרת קיימת. במובן הזה, הוא מציע הגדרה רחבה יותר ליזמות: לא רק הקמת סטארט-אפ, אלא בחירה אקטיבית ליצור, לפעול ולהשפיע.

ואולי זו גם התובנה שמחברת בין כל הקולות שעלו כאן. מאחורי הסיפורים על טכנולוגיה, שווקים, גיוסים ומשברים, מסתתרת אמירה פשוטה יותר: יזמות אינה רק מקצוע או מסלול קריירה, אלא צורת הסתכלות על העולם. היא דורשת אומץ, כנות, גמישות, עמידות ובעיקר נכונות להמשיך גם בלי הבטחות.

במובן הזה, ההגדה של היזמים לדור הבא לא מספרת על קיצורי דרך, אלא דווקא על ההפך: על הדרך הארוכה, המפותלת והלא בטוחה, זו שמי שבוחר לצעוד בה צריך לדעת למה הוא שם - ומה באמת שווה להעביר הלאה.