פורים חלף, המסכה נשארה: למה אנשים מצליחים מרגישים לפעמים כמו מתחזים?

פורים אמנם כבר מאחורינו, אבל עבור לא מעט אנשים התחושה של חבישת "מסכה" אינה מסתיימת עם החג. בעולם העבודה, באקדמיה ובניהול, רבים חווים לעיתים פער בין האופן שבו הם נתפסים כלפי חוץ לבין התחושה הפנימית שלהם - כאילו ההצלחה שלהם זמנית, מקרית, או שאולי יום אחד מישהו "יגלה" שהם לא באמת ראויים לה.

התופעה הזו מוכרת בעולם הפסיכולוגיה בשם "תסמונת המתחזה", והיא נפוצה במיוחד דווקא בקרב אנשים מצליחים ושאפתנים. "אני פוגשת בקליניקה הרבה אנשים מצליחים שמרגישים כאילו הם רק מתחפשים למצליחים", אומרת הילה לוטן-פרידמן, פסיכותרפיסטית ופסיכולוגית ארגונית. "ככל שאנחנו מטפסים גבוה יותר, כך לפעמים גדל הפחד שמישהו יגלה שזה לא אמיתי, שאנחנו לא באמת מוכשרים כמו שנראה כלפי חוץ".

לדבריה, דווקא העובדה שאנשים שואלים את עצמם האם הם מספיק טובים היא לעיתים סימן הפוך ממה שהם חושבים. "מתחזה אמיתי לעולם לא היה שואל את עצמו אם הוא טוב מספיק", היא מסבירה. "מחקרים מראים שדווקא בקרב אנשים מצליחים ומנהלים בכירים השכיחות של התחושה הזו גבוהה במיוחד".

לדברי לוטן-פרידמן, תסמונת המתחזה מתבטאת בכמה דפוסים מרכזיים:

• ספק עצמי כרוני: קול פנימי ועיקש שמערער ללא הרף על הכישורים, על ההחלטות ועל הערך שלכם. כל טעות קטנה הופכת ל"הוכחה" לכך שאתם לא ראויים.

• הצלחה שלא נהנים ממנה: במקום לשמוח בהישגים, אתם מייחסים אותם למזל או נסיבות חיצוניות ("התקבלתי כי המראיין לא היה מספיק חד"). הקושי לקחת קרדיט יוצר תחושה מתמשכת של חוסר כשירות.

• ציפיות שאי אפשר לעמוד בהן: התחושה שלא עמדתם בציפיות, או שתיכף נאכזב ו"יגלו אתכם" גורמת למצוקה, למרות המאמץ האדיר שאתם משקיעים. פעמים רבות רף הציפיות שלכם לא ריאלי.

• הפרפקציוניזם ותסמונת המתחזה הם חברים טובים: שניהם ניזונים מהפחד לאכזב או להיכשל. זה גורם לעבודה מוגזמת וסבל.

"כשאנחנו מנסים 'לנצח' את המחשבה שאנחנו זיוף, אנחנו משקיעים אנרגיה מוגזמת בניסיון להוכיח את עצמנו. התוצאה היא לעיתים קרובות שחיקה", אומרת לוטן-פרידמן.

איך זה מרגיש? "אם אנחנו מגיעים לסוף היום 'עם הלשון בחוץ', אם סופי השבוע כבר לא מצליחים למלא את המצברים, ואם התשוקה והסקרנות התחלפו במרירות או בסרקזם - ייתכן שאנו שורפים את עצמנו בניסיון לעמוד ביעדים בלתי אפשריים", היא מתארת, "העומס המנטלי הזה מתבטא גם בגוף: דריכות מתמדת, אי-שקט והפרעות שינה הם רק חלק מהסימפטומים".

מבחינת הקריירה או הלימודים, לוטן-פרידמן מסבירה כי התסמונת גובה מחיר מקצועי כבד. "היא גורמת לנו לוותר על הזדמנויות, להימנע מהגשת מועמדות לקידום או למכרז למרות הכשרה וניסיון מתאימים, או לחבל במסלול ההתפתחות רק כדי לא להסתכן בחשיפה וכשלון".

לוטן-פרידמן מדגישה כי ניתן ללמוד לעצור את השיח הפנימי המזיק ולהפוך את הספק לענווה בריאה, כזו שמאפשרת להמשיך לצמוח ולהכיר בערך האמיתי שלכם.

הנה כמה צעדים להתמודדות עם תסמונת המתחזה:

מאחורי תחושת ההתחזות עומדת לרוב "אמונה מגבילה" - משפט פנימי שאנו אומרים לעצמנו לפעמים בלי לשים לב, כמו "אני לא מספיק חכם" או "אסור לי לטעות".

זהו את ה"קול" שמנהל אתכם ברגעי לחץ ושאלו את עצמכם: האם זו אמת אובייקטיבית, או אמונה שאימצתם בעבר והיום היא רק מעכבת אתכם? זיהוי כזה מאפשר "לעדכן גרסה" למאפשרת וסלחנית יותר.

שימו לב למי אתם מקשיבים - גם בחוץ וגם בפנים. הקיפו את עצמכם באנשים שמעודדים אתכם, וזכרו: גם ביקורת בונה צריכה להיאמר מתוך רצון בטובתכם.

דעו כי הדיאלוג הפנימי שלכם עם עצמכם הוא החשוב ביותר. כשעולים הספקות, נסו להגיב להם כפי שהייתם מגיבים לאדם אהוב: בעידוד וללא שיפוטיות. למשל, "אני עושה הכי טוב שאני יכולה במסגרת המצב".

מי שסובל מהתסמונת נוטה להתעלם מהישגיו. הוכיחו לעצמכם שזה שאתם מרגישים לא ראויים, לא הופך את זה לאמת אובייקטיבית.

צרו רשימה של הישגים ואתגרים שעמדתם בהם, ותעדו פידבקים מחזקים מהסביבה. שמרו את התזכורות האלו בתיקייה מחזקת, שתשמש כעוגן ממשי להיאחז בו כשהתחושה הקשה צפה.

לעיתים קרובות, הניסיון להגיע לתוצאה מושלמת הופך למלכודת שגורמת להימנעות, לדחיינות או לקיפאון. לפעול בכיוון המטרות שלכם הרבה פעמים עדיף על תוצאה מושלמת ולא ריאלית.

בדקו את עצמכם: האם אתם מכוונים למטרה הגיונית וראויה, האם אתם מתקדמים ביחס לעצמכם ומפתחים מיומנויות חדשות, והאם אתם נמצאים בתנועה ולא בתקיעות. ברגע שמשחררים את הצורך בתוצאה מושלמת, מפנים אנרגיה לעשייה עצמה ומפחיתים את החרדה.

"הדרך אל מחוץ לתחושת ה'מתחזה' מתחילה בבחירה להיות פחות שיפוטיים כלפי עצמנו, ויותר שותפים של עצמנו", אומרת לוטן-פרידמן. "לפעמים אנחנו מגיעים ליעד שהצבנו לעצמנו, לפעמים אנחנו מתקדמים ביחס למקום שהיינו בו, ולעתים לא מעטות אנחנו גם טועים בדרך. אם רק נסכים לקבל את העליות והמורדות, אולי נוכל סוף סוף להוריד את המסכה ופשוט ליהנות מהדרך", היא מסכמת.