מאות אלפי מילואימניקים נעים כבר חודשים ארוכים בין שני עולמות שאין ביניהם חפיפה אמיתית: שדה קרב ומשרד, לחימה אינטנסיבית ושגרת עבודה תובענית, אחריות פיקודית תחת אש ויעדים עסקיים בלוחות אקסל. עבור רבים מהם, החזרה לעבודה אינה חזרה לשגרה - אלא פתיחה של חזית חדשה: על הקריירה, על הרצף המקצועי, ועל המקום שלהם בשוק עבודה שהמשיך להתקדם בלעדיהם.
ההירתמות למען אנשי ונשות המילואים מהווה חלק חשוב בשיקום החברה הישראלית. בפאנל שהתקיים כחלק מאירוע Tel Aviv Sparks Innovation Festival, ועסק בתעשיית ההייטק במילואים, נפגשו יזמים, מנהלות ומנהלים, נשות ואנשי הייטק, סביב מטרה אחת: לעמוד לצד המילואמניקים והמילואמניקיות שחזרו משירות ממושך אל מציאות מקצועית מורכבת.
המסר שחזר שוב ושוב היה חד: כפי שהם היו שם עבור המדינה, כך האקוסיסטם הטכנולוגי חייב להיות כאן עבורם.
כשהסטטיסטיקה פוגשת את המציאות
עובדי ההייטק מהווים כ-10% מאוכלוסיית ישראל, אך כ-20% מכוח המילואים של צה"ל. מאות ימי מילואים, ניתוק מהעשייה היומיומית והיעדר רצף תעסוקתי הפכו עבור רבים את החזרה לאזרחות לקרב נוסף על הקריירה, מקום בשוק העבודה, ועל היכולת להמשיך ולהתפתח מקצועית. מפגש הנטוורקינג נועד לייצר חיבורים מחדש עם סטארטאפים, חברות טכנולוגיה, משקיעים ומקבלי החלטות, ולפתוח דלתות שנשארו סגורות בזמן השירות.
בדו"ח הלמ"ס מספטמבר 2025 הוצג המחיר כבר שמשלמות משפחות המילואמניקים. בהתייחס לצורך בסיוע 61% מבנות הזוג של משרתי המילואים דיווחו כי נזקקו לסיוע כלשהו בעקבות שירות המילואים 55% נזקקו לסיוע נפשי או רגשי ו-38% נזקקו לסיוע כלכלי .עוד עולה מהדו"ח כי 57% מבנות הזוג הנשואות למשרתי מילואים ששירתו 200- 350 ימים דיווחו על פגיעה בזוגיות.
ליאור אברהם מומחה סייבר ולוחם חי"ר שלחם קרוב ל-500 ימים, נפצע כמה פעמים ואחרי שיקום של 3 חודשים חזר שוב לעזה: "הדבר הכי קשה למילואימניקים זה המעברים מאפס למאה ולאפס ולמאה. סבב ועוד סבב של שדה קרב-משרד-שדה קרב-משרד. אחרי למעלה משנתיים שבהן המילואימניקים הביאו מהשטח ערכים של מחויבות, אחריות ושייכות, זה התפקיד שלנו כחברה שרוצה לעצב תרבות ארגונית עם אותם ערכים שהם הביאו, כי רק ככה יבנה כאן חוסן לאומי אמיתי וחזק".
מסלול של עצמאות ותרומה
הייטק כגשר שיקומי - לא רק כמעסיק
לדבריה של מירי אופיר, דירקטורית במחלקת המו"פ של צ'ק פוינט וקצינת תל"מ : "לא שירתתי בצה"ל וגדלתי במשפחה חרדית חב"דית, ואחרי התיכון הלכתי ישר ללימודים. תמיד הייתה בי תחושה שאולי פספסתי הזדמנות להיות חלק. עם פרוץ המלחמה זה חזר בעוצמה, במיוחד כשבעלי גויס למילואים.
במרץ 2025 הצטרפתי למערך הנפגעים, כשנפתחו מסגרות חדשות שאפשרו גם לנשים דתיות בלי רקע צבאי קודם להתגייס עם הכשרה מותאמת. ביחידת תל"מ אנחנו מלווים פצועים באופן קבוע - מיצוי זכויות, הכשרות מקצועיות וליווי משפחות - מתוך תפיסה שטכנולוגיה והייטק יכולים להיות גשר שיקומי ותעסוקתי אמיתי גם למי שלא יכול לחזור לעבודה פיזית. כשאנחנו מכשירים פצועים לתפקידי ניהול מוצר ומשלבים אותם ביחידות טכנולוגיות, אנחנו מייצרים כוח אדם איכותי ומחזירים אנשים למסלול של משמעות, עצמאות ותרומה."
עוד מוסיפה: "כמנהלת בכירה בהייטק אני חיה יום־יום את המתח בין ערכים למציאות עסקית תחרותית. חברות נמדדות בתוצאות, ולפעמים מילואימניקים או פצועים פשוט מתקשים לעמוד בקצב זו אמת לא נוחה אבל הכרחית. מצד שני, כחברה אנחנו לא יכולים להתעלם מהמחיר שהם שילמו עבור כולנו. האחריות לא יכולה ליפול רק על המעסיקים; המדינה חייבת לייצר מנגנונים, הכשרות והעדפה מתקנת חכמה שתחבר בין פצועים ומילואימניקים לבין תפקידי הייטק ריאליים. אין בכך ויתור על סטנדרטים אלא השקעה בעתיד משותף."
אחריות ארגונית, מעורבות טכנולוגית
רונית בן בסט, סגנית יו"ר, לשכת המסחר ישראל-אמריקה ויו"ר אגף קידום מעמד האישה ומנהיגות נשית בויצו העולמית: "ברגעים הראשונים אחרי הפציעה, המילואימניקים והמשפחות שלהם נמצאים במציאות מורכבת, שבה מעבר להיבט פיזי יש צורך לשקם גם את הקריירה והחיים האישיים. אנחנו מתחילים בליווי אישי, הדרכות, ירידי תעסוקה ייעודיים ושילוב בהכשרות טכנולוגיות עוד בבית החולים. המטרה שלנו היא לתת להם כלים, אפשרויות ותמיכה, כדי שלא ירגישו שהמערכת נטשה אותם. השילוב בהייטק ובתחום הטכנולוגי נותן להם הזדמנות אמיתית להחזיר את עצמם למסלול מקצועי משמעותי."
"בחברות שבהן אני פועלת, אנחנו מודדים KPI ייעודיים להצלחת המילואמניקים, לוודא שהם מצליחים להשתלב, ומקצים משאבים כדי להבטיח את הצלחתם. אנחנו מגייסים את כל העובדים להתנדב ולתמוך החל מבתי חולים ומרכזי שיקום ועד שילוב בתפקידי הייטק וטכנולוגיה. פיתוח מודעות, התאמות תפקידים, הכשרות טכנולוגיות וליווי פסיכולוגי הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. זה סטנדרט חדש שאנחנו בונים -דרך היכולת להחזיר להם את היכולת לתרום, לצמוח ולהרגיש חלק מהחברה והאקו-סיסטם הטכנולוגי."
השיח הדגיש כי האחריות לשילוב מחודש של מילואמניקים היא מערכתית: גמישות תעסוקתית, פתיחות לגיוס מותאם, והכרה בערך המוסף שמביאים איתם מי שפעלו תחת לחץ, קיבלו החלטות בשטח והובילו אנשים במצבי קיצון. מעבר להזדמנויות תעסוקה, נוצרה בשיח תחושת שממנה אפשר לבנות מחדש מסלולים מקצועיים מתוך הבנה עמוקה של האתגרים. זהו צעד ראשון בדרך ארוכה, אך כזה שמסמן כיוון ברור: הייטק שמבין שהחוסן האנושי שלו חשוב לא פחות מהחדשנות הטכנולוגית.התמיכה היא השקעה באנשים שמחזיקים את העתיד של התעשייה כולה.