המילואים נגמרו, האתגר מתחיל: מה באמת קורה בעבודה כשחוזרים מהמלחמה?

עם סיום הלחימה בעזה, חוזרים כעת למקומות העבודה אלפי מילואימניקים שנעקרו משגרת חייהם לתקופות ממושכות. עבור רבים מהם, המעבר מהעשן, הרעש והאדרנלין לשולחן המשרד אינו חזרה לשגרה, אלא תהליך הסתגלות של ממש.

לפי סקר שערך שירות התעסוקה בקרב 841 משרתי ומשרתות מילואים, כ-75% מהמילואימניקים דיווחו על פגיעה כלכלית בעקבות המילואים. 60% השיבו שחשו חוסר ודאות תעסוקתית וכ-41% ענו שפוטרו או נאלצו לעזוב את עבודתם לאחר שירות המילואים.

עו"ד עידו בקרוביץ' ממחלקת הליטיגציה במשרד עורכי הדין פירון ואור מרכוס, מנהל פרויקטים בחברת הטק הגלובלית Commit משרטטים יחד תמונת מצב מורכבת של חזרה לחיים האזרחיים.

עידו חוזר אל עומס שנערם בזמן היעדרו: "סוג המקצוע שלנו ובפרט בתחום הליטיגציה לא כל כך מאפשר חזרה הדרגתית. משימות רבות נדחו למועד שלאחר המילואים כמו דיונים, פגישות והגשות גדולות ומורכבות לבית המשפט." אף על פי כן, לדבריו, "לאורך כל תקופת המילואים וגם בחזרה למשרד קיבלתי תמיכה מלאה מכל חברי הצוות שלי ובראשם ראש הצוות. אנחנו פועלים כ"יחידה מבצעית" לכל דבר ועניין, מגבים אחד את השני ובאמת יכולתי לסמוך על כל אחד מהצוות."

אור מרכוס מתאר את הפער לא רק כמשימתי, אלא כתרבותי: "המעבר מסביבת לחימה למשרד הוא משמעותי. הסביבה שונה, התפקיד שונה, אופי הלחצים שונה. אחרי תקופה ארוכה במילואים, מפתחים תרבות עבודה 'צבאית' שלעיתים דורשת כיול מחדש לסביבה הארגונית."

גם אצל עידו, שעבד מרחוק ככל יכולתו, רשימת המשימות לא חיכתה לו: "הפער העיקרי היה כמות המשימות שהתווספו, והיו הרבה כאלה. אבל לשמחתי הרבה, הצוות שלנו עובד כמקשה אחת, וקיבלתי גיבוי מכולם. לאור אופי עולם הליטיגציה אין ברירה אלא להיות זמין גם מרחוק, בעיקר בשיחות ועידה ובטיפול אינטנסיבי בתיבת הדוא"ל, שנועדו לכבות שריפות ולהדריך את כל מי שעוזר מרחוק מה לעשות".

אור חווה את זה כבר מהסבב הראשון, שהיה אינטנסיבי במיוחד: "היה קשה לשמור על המשכיות ולמנוע את הפער. לעומת זאת, בסבבים הבאים השקעתי מאמץ לגשר על הפערים ובליווי Commit התחלתי ללמוד להסמכות של AWS ו-GCP. במקביל, היה מאמץ לשמור על קשר עם הצוות באמצעות שיחות טלפון, מפגשים עם חברים מהעבודה, וביקורים תקופתיים במשרד כדי להישאר בעניינים".

שניהם מדברים על תובנות שמלוות אותם גם אחרי החזרה. עידו מסכם זאת במשפט אחד שמשקף את החוויה של רבים: "כשחוזרים מסבבי לחימה עם פעילות מבצעית 24/7, החזרה לעבודה, לחוצה ככל שתהיה, מקבלת פרופורציות."

אור מציין שהשירות הקרבי העשיר את יכולותיו כמנהל: "השירות הקרבי בחרבות ברזל העניק לי הרבה כלים. למדתי על החשיבות של רתימת צוות, תשומת לב לפרטים, עבודה תחת לחץ, חשיבות הדיווח והתכנון. אלו מיומנויות שמעשירות את העבודה המקצועית".

לצד הקשיים, הם מתארים תמיכה ארגונית שהייתה חיונית לחזרה. עידו מספר על המעטפת שקיבל מהחברים במשרד: "לשמחתי בהחלט מבינים את הקושי והמורכבות לחזור למשרד ועוזרים לי בכל דבר שצריך ונותנים אוזן קשבת לכל בעיה."

אור מדגיש שהחזרה דורשת הכרה בשינוי עמוק שעובר על המילואימניק: "מילואימניקים שחוזרים מלחימה (כולל תומכי לחימה) זקוקים לתהליך קליטה מחדש מותאם. העובד שיצא לשירות והעובד שחזר הם שני אנשים שונים. חשוב ליצור מסגרת שמאפשרת לסגור פערים מקצועיים, להתעדכן בשינויים ארגוניים ולאפשר חזרה הדרגתית. כך, לפחות אצלי, הצלחתי לנצל את המיומנויות החדשות שרכשתי ולהתגבר על אתגרי המעבר".

הסיפורים של עידו ואור מתכנסים לתמונה אחת. החזרה למשרד אחרי שירות ממושך היא נחיתה רגשית, מקצועית ואישית, ותהליך בנייה מחדש של שגרה שהשתנתה. התמיכה הארגונית, הגמישות וההבנה שהעובד שחזר הוא לא אותו אדם, הן אלה שמאפשרות את המעבר משדה הקרב אל המשרד להיות אנושי.