ההייטק הישראלי בין מלחמה לחדשנות: מה חושבים המשקיעים, המנהלים והלקוחות

צהרי היום, מאות משתתפים, ושורה של דוברים בכירים. המנחה, ריקי מוזס, יועצת ב-Hunter וסמנכ"לית משאבי אנוש בקרן ההון סיכון JVP, שהנחתה את הוובינר, פתחה בנימה אישית וישירה: "המטרה שלנו היא לתת לקהילת המנהלים בישראל תובנות שלא תמיד מגיעות לעיתונות הכלכלית, ולחבר בין ראייה עסקית לבין הניסיון האישי של הדוברים."

הפעם על סדר היום - שני נושאים שבמרכז תשומת הלב של כל מנהל: מצב שוק ההשקעות והשפעתו על ההייטק הישראלי, ובניית הנהלות שמסוגלות לשרוד ולצמוח בעולם שבו הכללים משתנים מדי שבוע.

ראשונה עלתה שרית פירון, שותפה מנהלת בקרן Team8, שהציגה תמונה מורכבת של מצב ההשקעות. מצד אחד, היא לא הסתירה את תחושת האופטימיות: "אנחנו עכשיו מגייסים קרן, וכבר עשינו את הסגירה הראשונית שהיתה מאוד גדולה, ועשינו את זה יחסית בקלות." אבל מיד הדגישה: "הרבה מהמשקיעים שהצטרפו הם כאלה שכבר השקיעו איתנו קודם."

היא לא הסתפקה בהצלחות של הקרן והביטה גם החוצה: "אני שומעת מחברים בקרנות אחרות שיש משקיעים מוסדיים שבעבר עבדו איתם ונעלמו - ולרוב זו היעלמות שקטה. מצד שני, הקרנות הכי גדולות בעולם כמו בסמר, סקויה, Insight Partners, ו-Accel, מאוד פעילות בישראל. הן מבינות שיש כאן חדשנות שאין שניה לה."

פירון הדגישה גם את השינויים במוקדי העניין של המשקיעים: "יש נהירה לשני תחומים עיקריים - סייבר ותשתיות. היום דיגיטל, פינטק ודברים אחרים מקבלים פחות תשומת לב. חברות טובות מגייסות בקלות, אבל חברות פחות נוצצות - קשה להן הרבה יותר מבעבר."

ואז פירון נכנסה לנושא שאיש מהנוכחים לא יכול היה להתעלם ממנו - ההשפעה של המלחמה: "המלחמה היא סנטימנט שלילי ביותר. הייתי אומרת שההפיכה המשטרית עשתה נזק תדמיתי-עסקי הרבה יותר גדול לישראל מאשר המלחמה, מבחינה כלכלית. אבל היום, בגלל הימשכות המלחמה, הנזק התדמיתי שלה כבר יותר גדול."

ובכל זאת, גם בתוך הפסימיות הסתתר ניצוץ: "יש פה תופעה מדהימה - למרות הכל, ההייטק הישראלי מצליח. השאלה שצריכה להישאל היא מה היה קורה לולא המלחמה? הסייבר, אני חושבת, היה פורח אפילו יותר".

אבל למרות שהסייבר והדיפנס ממשיכים לפרוח, תחומים אחרים נדחקים הצידה. "ישראל עדיין נתפסת כמעצמת חדשנות, אבל גם כמדינה עם פרמיית סיכון הולכת וגוברת". לדבריה, "הבעיה האמיתית של סטארטאפים ישראליים היא לא רק הכסף אלא איפה העובדים, כמה מהם במילואים ואיך הם מושפעים מהמצב."

יואב צוריה, שותף מנהל ב־JVP, הצביע על מגמות מאקרו שמשנות את התמונה: "כשאנחנו מסתכלים על מה קורה בישראל צריך להסתכל קודם כל על המאקרו העולמי. מחזור חיים ממוצע של סטארטאפ עלה משבע שנים בממוצע ל־11 שנים. זה לא טריוויאלי - זה מחייב את ה־VCs לשנות את המודלים שלהם."

לדבריו, מדובר בשינוי שמטלטל את תחום ההון סיכון כולו: "אורך חיים ממוצע של קרן הוא עשר שנים. הוספנו עוד ארבע־חמש שנים למחזור חיי הסטארטאפ - זה אומר שיש חוסר סינכרון בין המודל של ההון סיכון למחזור החיים העתידי של הסטארטאפים הישראלים. זה ריסק מאוד גבוה."

צוריה חיבר את זה גם להשפעות הכלכלה הגלובלית: "בשנתיים־שלוש האחרונות שוק הרכישות והמיזוגים (M&A) הוא שוק של קונים, לא של מוכרים. סביבת הריבית שלא יורדת משפיעה מאוד חזק על התשואות הנדרשות מההון סיכון העולמי, ולישראל יש גם פרמיית סיכון נוספת. העלות של להחזיק סטארטאפ בישראל עלתה בערך בין 15 ל־20 אחוז בשנה וחצי־שנתיים האחרונות."

כדי להמחיש את ההשלכות, הוא הוסיף דוגמה מהשטח: "כשאנחנו קוראים בעיתון שארה"ב חותכת בתקציפים של תוכניות הבריאות האמריקאית, אנחנו רואים את זה רבעון אחרי זה בלקוחות בתחום הבריאות שקנו תוכנות אנטרפרייז וסייבר ומחליטים להוריד את התקציב שלהם."

עודד הר-אבן, מייסד ומנכ"ל אקילס סקיורטי, שמוביל את החברה מארה"ב, שיתף חוויות ישירות מהלקוחות: "מעט ההתייחסויות שכן קיבלנו כשהמלחמה התחילה היו דווקא של דאגה ואכפתיות, ולצידם חששות שקשורים לשאלת ההמשכיות העסקית. היום אנחנו עונים בפשטות - התשתיות שלנו לא רצות מישראל."

לדבריו, רוב מנהלי אבטחת המידע מכירים היטב את היכולות של החברות הישראליות, ולכן המוניטין הטכנולוגי ממשיך לעמוד בעינו. עם זאת, הוא ציין שהיו מספר מקרים נקודתיים בהם לקוחות באירופה העדיפו לנקוט גישה זהירה, לדחות פרויקטים או להמתין להתבהרות המצב.

המסר של הר-אבן היה חד: במציאות הישראלית, אמון בשירותים חייב להישען לא רק על טכנולוגיה, אלא גם על היכולת להוכיח רציפות עסקית בכל מצב - גם תחת אש.

בחלק השני של הוובינר עברו המשתתפים לדבר על "המנוע האמיתי של כל חברה" - ההנהלה - ואיך בונים הנהלה שמתאימה לדרישות התקופה. כאן הדוברים היו תמימי דעים: הכללים השתנו.

פירון הציבה את מהפכת ה־AI במרכז: "אנחנו מחפשים היום הנהלות או אנשים שהם coachable, flexible, resilient. אנשים צריכים להיות כמו ספוג ולשאול את עצמם כל הזמן - האם היום היינו עושים את אותו הדבר או משהו אחר?"

צוריה הדגיש שלושה קריטריונים קריטיים: time to market, capital efficiency, ויכולת קבלת החלטות מבוססת נתונים: "אנשים שלא יודעים להגדיר KPI להצלחה - יהיה להם קשה להצליח."

הר-אבן מצדו דיבר על חשיבות הרילוקיישן: "כשיש לחברה נוכחות אמריקאית או שהמנכ"ל שלה נמצא בארצות הברית, יש לזה משמעות רבה. דווקא בעידן הזה, הניהול הישראלי, עם החוסן הייחודי לו, צובר ביקוש רב יותר בעולם."

הקהל, שכלל מעל 200 משתתפים ומשתתפות, הציף שאלות על המשכיות עסקית ועל מבנה ארגוני גלובלי. התשובה שחזרה שוב ושוב: נוכחות מקומית מעבר לים כבר איננה מותרות אלא מרכיב הכרחי בארגונים גלובליים.

בסיכומו של הדיון נוצרה תמונה ברורה: הנהלה חזקה איננה בהכרח זו שמכירה כל מתודולוגיה או בנתה תהליכים מוקפדים, אלא כזו שמסוגלת לשנות כיוון, להסתגל למציאות החדשה ולמדוד הצלחות בזמן אמת, תוך שמירה על המשכיות עסקית ונוכחות מקומית בשווקים המרכזיים.

לקראת סיום הוובינר עלתה גם סוגיית הגיוון האנושי (Diversity). פירון ציינה בפשטות את מה שמשקיעים רבים כבר יודעים מזמן: "גיוון הוא כוח בלתי רגיל. ברגע שיש לך גיוון, מישהו כל הזמן נותן לך פרספקטיבה אחרת, וזה פשוט משפר את כל מה שאתה עושה".

אולם בהיבט של נשים בתעשייה, יש לדבריה עוד דרך ארוכה לעשות. "אנחנו רואים שיפור אבל עדיין מעט מדי נשים יושבות סביב שולחן קבלת ההחלטות. בעיניי, זה לא רק עניין של צדק או שוויון, אלא ממש של ביזנס. כי ברגע שיש יותר נשים סביב השולחן - מתקבלות החלטות טובות יותר."

הוובינר הסתיים, אבל השאלות שהוא העלה רחוקות מלהיפתר. האם ההייטק הישראלי ימשיך להיבנות סביב סייבר ודיפנס, או שימצא דרך לחזור גם לשווקים אזרחיים רחבים יותר? האם סטארטאפים ידעו להסתגל למחזורי חיים ארוכים יותר ולריביות גבוהות, או שיידרשו לחשיבה מחודשת על כל מודל ההון סיכון?

אולי השאלה החשובה ביותר שעלתה בין השורות היא דווקא אישית: בעולם שבו הכללים משתנים כל שבוע, מה נדרש ממנהיגים כדי לשמור על יציבות, יצירתיות ורלוונטיות?

לצפייה בוובינר המלא כנסו.