כמעט כל שיחה שאני מקיימת עם מנכ"לים, מנהלות משאבי אנוש ומנהלים בכירים נפתחת באותה צורה: שאלות, התלבטויות, רצון אמיתי להתאים את הארגון לעולם שמשתנה. יש פתיחות, יש סקרנות, יש נכונות.
אבל מתחת לפני השטח קורה משהו אחר. מאחורי הרצון האותנטי להתקדם, עולים שוב ושוב אותם משפטים מוכרים. הם עטופים בשפה עכשווית, אבל מבוססים על תפיסות ישנות שהורגלנו בהן. זו לא התנגדות, זו החזקה במה שפעם נתן ודאות.
אחרי יותר מחמש עשרה שנה של ליווי מנהלים וצוותים בארץ ובעולם, אני פוגשת את אותו פער שוב ושוב: בין כוונה להשתנות לבין דפוסים לא מודעים שממשיכים לנהל אותנו. תפיסות שפעם עזרו לנו לנווט, והיום עוצרות אותנו.
אז אולי הגיע הזמן לשאול בכנות: אילו רעיונות כבר לא משרתים אותנו, ואילו מיתוסים הגיע הזמן לשחרר?
הנה שש מיסקונספציות נפוצות. הן נשמעות חכמות, הגיוניות ומעודכנות, ובדיוק בגלל זה קשה לזהות את המחיר שהן גובות. אבל אם לא נעצור ונבחן אותן, הן עלולות להיות בדיוק מה שמעכב אותנו במקום שבו הכי רצינו להתקדם.
1. "אנחנו עוד לא שם"
מנהלים רבים עדיין מתייחסים לעולם העבודה החדש כאל עתיד שעדיין לא הגיע. הם מניחים שיש זמן להיערך, שהשינויים סביבם הם זמניים או נקודתיים. בפועל, השינוי כבר כאן - והוא עמוק. העובדים כבר מתנהלים אחרת, השוק כבר דורש גמישות, קצב ההשתנות מכתיב כללים חדשים. המתנה פסיבית נתפסת כניהול זהיר, אבל בפועל היא יוצרת פער הולך וגדל. זה לא שלב מעבר - זו כבר הנורמה. הנהלה שלא פועלת מתוך הבנה שהעולם השתנה, מנהלת על בסיס הנחות שכבר לא רלוונטיות.
2. "אני שולט בטכנולוגיה אז אני מוכן לעולם החדש"
זו אחת האשליות הגדולות של התקופה. שליטה במערכות, תפעול אפליקציות, ידע בכלים דיגיטליים. לכאורה זהו סימן לכך שאנחנו מתקדמים, אבל בפועל זו רק שכבה חיצונית. המהפכה האמיתית אינה טכנולוגית אלא תודעתית.
בעולם העבודה החדש, השאלה היא לא באילו פלטפורמות אתה משתמש, אלא עד כמה אתה מסוגל לשחרר שליטה, להכיל אי ודאות, לאתגר את המחשבות הקבועות שלך. טכנולוגיה היא כלי, לא מטרה. ההבדל נוצר מתוך תודעה גמישה ופתוחה. מי שממשיך לחשוב כמו פעם, יישאר מאחור גם אם הוא משתמש בטכנולוגיה הכי חדשה.
3. "בגילי קשה למצוא עבודה או להצליח בעסקים"
הנחת יסוד כל כך נפוצה שהיא הפכה לקלישאה. אבל בפועל היא מתנפצת מול המציאות בכל פעם מחדש. ראיתי אנשי מקצוע בני שישים ושבעים רוכשים מיומנויות חדשות. מתנסים. לומדים. מעזים. במקביל ראיתי צעירים בני עשרים ומשהו קפואים בתוך תבניות. מהססים. מחכים להוראות.
הגיל הכרונולוגי לא מספר לנו עד כמה אדם פתוח לשינוי. גמישות תודעתית לא נולדת מהביולוגיה אלא מהרצון להשתחרר מתפיסות ישנות. להרפות מהצורך להיות תמיד צודק. להתחיל מחדש. גם אם זה לא נוח. אז השאלה היא לא בן כמה אתה, אלא עד כמה אתה מוכן לזוז.
4. "עשיתי קורס אז זה אומר שאני מעודכן"
קורסים והרצאות הם התחלה נהדרת. גם סיכומים, תובנות והשראה. אבל אחרי שהקורס מסתיים, מתחיל המבחן האמיתי. כי ללמוד זה קל, אבל להשתנות זה כבר אתגר אחר לגמרי. למידה אמיתית לא מסתיימת במחברת. היא ממשיכה ביום יום. באומץ ליישם. בשאלות שאתה שואל. בהחלטות שאתה לא דוחה. אנשים רבים לומדים דברים חכמים. רק מעטים בוחרים להשתנות. כי ההרגל תמיד חזק יותר מהתוכן. מה שבאמת קובע זה לא מה למדת, אלא מה השכלת לעשות עם זה.
5. "העובדים הטובים לא צריכים עזרה - הם כבר יסתדרו לבד"
זו הנחה שמגיעה מהמקום הכי מפרגן - הם אחראים, מסורים, ותמיד בתפקוד גבוה, אז קל להניח שהם בסדר. אבל דווקא העובדים האלה שומרים הרבה בפנים. השחיקה אצלם יכולה להיות שקטה, כמעט בלתי נראית.
כשכולם סומכים עליך, קשה להודות שאתה עייף או שאתה צריך רגע לעצור. להתלבט. ניהול טוב לא עוסק רק במי שמתקשה. הוא עוסק גם בזה שתמיד מחזיק את כולם. לא להניח שהוא מסתדר אלא לשאול. לראות. להקשיב. דווקא האנשים הכי חזקים זקוקים למקום שבו מותר גם להם להיות חלשים.
6. "אני פרילנסר אז אני חלק מעולם העבודה החדש"
הרבה פרילנסרים מניחים שהעצמאות עצמה מעידה על מוכנות לעולם העבודה החדש. בפועל, רבים מהם ממשיכים לפעול באותם דפוסים ישנים - עובדים לפי שעות, מחפשים שליטה, מתנהלים מתוך הישרדות ותחרות. אבל העולם החדש לא שואל איפה אתה עובד, אלא איך אתה חושב, כמה אתה לומד, ואיך אתה מתפתח. להיות עצמאי לא מבטיח זהות מקצועית חדשה. היא נוצרת רק כשיש שינוי עמוק בדפוסי החשיבה, ביחסים ובאחריות האישית לצמיחה.
להשתחרר מתפיסות ואמונות מגבילות
אם משהו מכל זה נשמע לכם מוכר, אולי אפילו מוכר מדי, זה הזמן לעצור, לפני שממשיכים לפעול על אוטומט, כדי לשאול בכנות: האם זו באמת האמת?
ארבע שאלות שיכולות לעזור במסלול הזה:
- האם אני פועל כך כי זה נכון לי, או רק כי לימדו אותי שככה אמור להיות?
- האם התפיסה הזו באמת מקדמת אותי, או רק יוצרת תחושה של תנועה?
- מה יקרה אם אתן לעצמי לפעול בדיוק הפוך ממה שאני רגיל?
- האם אני עדיין מחזיק בתפיסה הזו כי היא נכונה, או רק כי היא נוחה לי?
השאלות האלה לא נועדו לייצר ספק תמידי, אלא להחזיר אותנו לעמדה של בחירה. כי שינוי אמיתי לא מתחיל מבחוץ. הוא מתחיל כאן, כשאנחנו מסכימים לראות את הדברים אחרת. ומכאן אפשר להתחיל לזוז. לא בבת אחת, לא מתוך לחץ, אלא מתוך הבנה שמה שמחזיק אותנו היום, לא בהכרח יקדם אותנו מחר.
איילה ראובן ללונג היא מובילת המיזם "מוכנות ישראל לעולם העבודה החדש" מקבוצת לאומית.