עובדים מהמשרד? כך השיבושים בתחבורה הציבורית יורדים לכם מהמשכורת

ככלל, ההגעה לעבודה ובחזרה היא באחריות העובד (למעט מקומות בהם יש הסעות מאורגנות של המעסיק). החובות של המעסיק בהקשר הזה הן לשלם לעובד החזר הוצאות נסיעה בתחבורה הציבורית, שיחושבו לפי עלות של חופשי חודשי בתחבורה הציבורית, עד למקסימום שקבוע בחוק (22.60 ₪ ליום).

בנסיבות הנוכחיות, העלויות של העובדים עשויות להשתנות, אם למשל הם נאלצים לעשות שימוש ברכב הפרטי שלהם כדי להגיע לעבודה, למרות שהם כבר רכשו מנוי חופשי חודשי לחודש הזה. העלות הנוספת הזו היא על העובד, שכן החובה של המעסיק לא השתנתה, והוא עדיין מחויב לשלם לפי העלות של חופשי חודשי לכל היותר.

בעקבות ביטולי הרכבות, עובדים רבים מצאו עצמם בפני קושי בהגעה לעבודה. שיבושים בתחבורה הציבורית אינם סיבה לאי הגעה לעבודה, ומי שלא יגיע למקום העבודה ללא אישור המעסיק, לא יהיה זכאי לשכר, ועשוי להיחשב כמי שמפר את חוזה העבודה שלו.

כך גם עובד שיאחר לעבודה באופן לא סביר - העובד לא יכול להחליט על דעת עצמו להגיע לעבודה באיחור של כמה שעות או להגיע בשעות שונות משעות העבודה הקבועות והמקובלות. מי שיעשה זאת ללא אישור המעסיק, גם לא יהיה זכאי לשכר בגין הזמן בו לא עבד וגם עשוי להיחשב כמפר את הסכם העבודה שלו. במקומות מסוימים איחור משמעותי כזה אף עשוי להיחשב כעבירת משמעת.

נחריג כמובן מהמשוואה את כל אותם עובדים שמקבלים שכר גלובלי ולא שעתי. במקרה שלהם, זמן הנסיעה אמנם לא מנוכה מהמשכורת, אך גם הם נאלצים לספוג עיכובים בלוח הזמנים ועלויות נסיעה נוספות.

מעסיקים רבים התבקשו על ידי העובדים לאפשר להם לעבוד מהבית בתקופה הקרובה עד להסדרת הרכבות. צריך להגיד שלעובדים אין זכות קנויה לעבוד מהבית, ולמעסיק יש את שיקול הדעת אם לאשר בקשה כזו או לא. מובן כי על המעסיק לפעול בתום לב, ואם באופן שגרתי המעסיק מאפשר עבודה מרחוק, יהיה לו קשה יותר לסרב לבקשה כזו. המעסיק גם יכול להגיע להסדר עם העובד לפיו הוא יעבוד בימים הקרובים מהבית על חשבון עבודה עתידית מהמשרד בשבוע שלאחר מכן.

העובדים גם רשאים לבקש לנצל ימי חופשה צבורים, וגם כאן, שיקול הדעת אם לאפשר זאת הוא על המעסיק, וגם ההחלטה הזו צריכה להתקבל בתום לב ומשיקולים ענייניים. באותו האופן, העובדים גם רשאים לבקש מהמעסיק לשהות בחופשה ללא תשלום בימים אלה, וגם כאן שיקול הדעת הוא של המעסיק אם לאשר את הבקשה או לא.

בגלל השבתת חלק מקווי הרכבת ועומסי התנועה שנוצרו בשל כך, נוצר מצב בו הדרך לעבודה וממנה אורכת זמן רב יותר מהרגיל. זמן הנסיעה אל העבודה וממנה אינו חלק מזמן העבודה, והעובדים אינם זכאים לשכר בגין הזמן הזה. הם גם לא זכאים כי בגלל המצב הנוכחי זמן הנסיעה המוארך ירד מזמן העבודה שלהם. התארכות זמן הנסיעה היא כולה על חשבון זמנו של העובד. המעסיק כמובן רשאי להתגמש ולהתחשב, אבל זה תלוי ברצון הטוב שלו ואין עליו חובה לעשות כן.

לסיכום, את העיכובים והשיבושים בתנועת הרכבות ימשיכו העבודים לספוג בכיסם, אלא אם יוכרז אחרת. אבל בסופו של דבר, כמו בכל סוגיה ביחסי עבודה, אין מדובר בסוגיה משפטית גרידא, אלא בסוגיה של יחסי עבודה, וככזו, תמיד כדאי למעסיקים ולעובדים לבוא בדברים, להתגמש ולהתחשב, ולנסות למצוא פתרונות שיענו על הצרכים של שני הצדדים.