לא ביקשנו טובות: הגיע הזמן שארגונים יהיו קנסר-פרינדלי

באמת לא חשבתי שזה יקרה לי. למרות שבמשפחה שלי היו מקרי סרטן, תמיד הייתי במעקב, מודעת, בודקת, נבדקת, זה עדיין הפתיע. הסרטן שהיה לי היה אגרסיבי. מהרגע שבו הרגשתי את הגוש ועד להבנה המלאה, המציאות כבר התחילה להשתנות יחד עם אירועי ה-7.10. באוקטובר אובחנתי עם סרטן שד והתחלתי טיפולים.

עברתי כימו, הקרנות, ניתוחים. שיט גדול, אין דרך יפה לומר את זה. בתוך כל זה, המשפחה שלי, בעלי והילדות היו העוגן שלי, אבל הייתה גם חזית נוספת: מקום העבודה.

לשמחתי זכיתי במנהלת ובחברה שהבינה, הכילה, ואפשרה לי מהרגע הראשון להתמקד במה שהכי קריטי - להחלים ולהישאר בחיים. אבל ככל שהכרתי יותר חולים וחולות צעירים דרך עמותת חלאסרטן הבנתי שהרבה מהם לא זוכים ליחס כזה. יש ארגונים וחברות שמתנהלים באטימות, בניגוד לחוק, ובעיקר בלי שמץ של אנושיות.

הפער בין החיים לפני ואחרי הסרטן הוא תהומי, במיוחד כשאת בשנות ה-20-40 לחייך, בהן הכול אמור "להסתדר". רוב האנשים נמצאים בשלב הזה בשיא בניית החיים: קריירה שנמצאת בתנופה, זוגיות שמתחילה, ילדים קטנים בבית, משכנתא, התחייבויות, יעדים, בונוסים, קידום.

ופתאום, ברגע אחד, החיים עוצרים. אדם עובר מישיבת צוות לטיפולי כימותרפיה. מהתלבטות על דדליין להתמודדות עם שיער שנושר.

אין שפה מדויקת לתקשר באמצעותה את המציאות החדשה. אין נהלים שמבהירים מה עושים ואיך עושים את זה נכון. במקום מדיניות, יש שיקול דעת. ולעיתים, במקום רגישות יש שתיקה. ובשתיקה הזו נוצר חלל.

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מדגישים את חשיבותן של התאמות בסביבת העבודה עבור מחלימים מסרטן, ובמיוחד עבור צעירים, המנסים לחזור לשגרה תעסוקתית לאחר הטיפולים. המחקרים האלו מספקים תובנות מעמיקות לגבי סוגי ההתאמות הנדרשות, כגון גמישות בשעות העבודה, אפשרות לעבודה חלקית או מהבית, התאמת עומס העבודה, ותמיכה מצד ההנהלה והקולגות.

מחקר מ-2020 שבחן את מצב התעסוקה של צעירים חולי סרטן מצא כי רובם חזרו לעבודה, לרוב על ידי צמצום שעות העבודה השבועיות. מאחר שצעירים מציינים מצוקה כלכלית משמעותית הקשורה לסרטן, גם לאחר חזרה לעבודה נראה כי רלוונטי במיוחד לספק תמיכה כלכלית וייעוץ תעסוקתי.

במחקר איכותני מ-2022 שבוצע בקרב מחלימים צעירים מסרטן, עלה כי קיימת מורכבות ניכרת בחזרה לעבודה, כאשר הצורך בהתאמות פרטניות, הכרה בשינויים ביכולות הפיזיות והקוגניטיביות, ותמיכה רגשית מהמעסיק והעמיתים, הם גורמים קריטיים להצלחה. מחקר זה, כמו אחרים בתחום, מדגיש את הצורך בגישה אישית ורגישה מצד המעסיקים, המכירה באתגרים הפיזיים, הרגשיים והקוגניטיביים הייחודיים עמם מתמודדים מחלימים צעירים, ומקדמת סביבת עבודה מכילה ומותאמת.

בתוך החלל הזה, הקמתי את מיזם "קנסר-פרינדלי" כדי לייצר את מה שעדיין לא קיים בשוק העבודה: סטנדרט של אנושיות, אחריות ושותפות, שמכיר בעובדה הפשוטה: גם חולים ומחלימים צעירים הם חלק מהשוק, מהמשק, מהחיים.

קודם כל, כי זה הדבר האנושי לעשות, אבל גם הדבר החכם. כשעובדת מקבלת אבחנה אונקולוגית, היא לא מפסיקה להיות מקצועית, מסורה, או בעלת ערך - להיפך! עצם היכולת שלה להיאחז בעשייה, גם בתקופה קשה, יכולה להיות כוח מניע אדיר.

אי אפשר לצפות ממי שעוברת כימותרפיה להוכיח שהיא "עדיין שווה". היא כבר נלחמת בגוף ובנפש. ארגון שיגלה רגישות, שיאפשר חזרה הדרגתית, ישמור על קשר ויעניק תמיכה, יקבל בחזרה עובדת נאמנה שתוקיר תודה לארגון ותשיב לו כגמולו.

כמובן שאסור לשכוח את סוגיית מיתוג המעסיק: העובדים של היום לא בוחרים מקומות עבודה רק לפי טייטל או שכר. הם בוחנים את התרבות הארגונית, את היחס לאנשים, את הערכים בפועל ולא רק במצגת.

ארגון שתומך באנשים שלו ברגעים הקשים שלהם, ייהנה מתדמית חיובית, נאמנות גבוהה ויתרון ברור בשוק התעסוקה. מעסיק שלא יעשה זאת יפסיד לא רק את העובד אלא גם את הדור הבא של כישרונות, שכבר לא מתפשר על יחס אנושי הגון במקום העבודה.

ואם עד עכשיו לא השתכנעתם אז תנו לנו להזכיר לכם שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות חל גם על חולים ומחלימים מסרטן. אי עמידה בו עלולה להוביל לתביעות, לנזק תדמיתי, ולהשלכות משפטיות מיותרות. ארגונים שיפעלו מתוך מודעות מראש יימנעו מכאבי ראש, יחסכו משאבים ויובילו שינוי חברתי חשוב.

ארגון שיוצר סביבת עבודה "קנסר-פרינדלי" לא עושה את זה רק בשביל החולה הבא. הוא בונה לעצמו תרבות של גמישות, הכלה וחוסן. הוא משדר לעובדים שלו שגם אם יחלו, הם לא ישארו לבד.

נוסף על כל אלה, קיימים דוחות ה-ESG - מסמכים המתעדים את הפעילות החברתית והסביבתית שמקיימת החברה, המועברים מדי שנה לביקורת הדירקטוריון, המשקיעים, הבנקים וקרנות ההשקעה, והם בעלי השפעה ישירה על הדירוגים, ההשקעות והמוניטין העסקי של חברות.

חברות שמאמצות את הסטנדרט של קנסר פרינדלי יוכלו לשקף זאת בדוחות ה-ESG שלהן בכך שיציגו כיצד נשמר מקומם של עובדים חולי סרטן בארגון, אילו התאמות והקלות ניתנות להם, וכיצד הארגון תומך בהחלמה שלהם.

להיות קנסר-פרינדלי זה לא רק עניין של HR - זה עניין של תרבות ארגונית, של ערכים, ושל בחירה לראות את האנשים שלך גם ברגעים הקשים. זה לא רק מהלך חברתי זו הזדמנות עסקית, מוסרית וחוקית. כי גם אם עוד לא נגע בכם הסרטן, הסטטיסטיקה לא לטובתנו. הגיע הזמן לסטנדרט.