העולם עובר לשבוע עבודה מקוצר. בקרוב אצלנו?

המעבר לשבוע עבודה בן 4 ימים הופך מתופעה ניסיונית למגמה עולמית, עם תוצאות חיוביות מובהקות ברמת העובד, החברה והמשק. מדינות רבות כבר מיישמות או בוחנות את המודל, ומדינות נוספות שוקלות לאמצו, תוך התאמות תרבותיות ורגולטוריות.

יש הסבורים, כמו ד"ר אבי שניידר, חוקר ארגונים ושוק העבודה במכללה למינהל, כי המגמה צפויה להמשיך ולהתרחב בשנים הקרובות, כחלק מהשאיפה לאיזון טוב יותר בין חיים לעבודה ולשיפור רווחת העובדים. אחרים, כמו דרור ליטבק, מנכ"ל ManpowerGroup ישראל, טוענים ההיפך ואף מתנגדים לשבוע העבודה המקוצר. בשיחה עם שניהם, הם מציגים מבט מעמיק על הסביבה העסקית הישראלית, הדינמיקה של שוק התעסוקה, והמגמות סביב עבודה מהבית וצמצום ימי העבודה.

"המבנה של שוק העבודה הוא לא קדוש - הוא תוצאה של החלטות אנושיות" פותח ד"ר שניידר ומסביר: "רק לפני 200 שנה אנשים לא יצאו לעבודה בכלל, הם עבדו מהבית או במשק משפחתי. אז שישה ימי עבודה הפכו לחמישה, עכשיו מדברים על ארבעה - הכול משתנה. זה לא רק שינוי של לוח זמנים - זה שינוי של כל התרבות הארגונית, של איך אנחנו מגדירים שייכות, זהות, וקהילה".

ליטבק, מנגד, מציין שזה ממש לא מתאים לכולם ושיש מגזרים שמדיניות כזו תמיט עליהם אסון כלכלי. "מפעל עם ייצור רציף כמו אוסם או נסטלה לא יוכל וגם לא ירצה להעביר את קווי הייצור שלו למודל כזה." הוא מזכיר גם שירותים ציבוריים, תחבורה, ומפעלים עם פעילות רציפה שעלולים להפסיד ממהלך כזה ויתקשו להתאים את עצמם למודל מקוצר.

מנפאואר היא חברת כוח אדם הפועלת בשוק הישראלי כבר כמעט 60 שנה, ומעסיקה היום מעל 14,000 עובדים עבור מאות לקוחות. "יש לנו דטבייס גדול מאוד על שוק התעסוקה בישראל, וגם מבט גלובלי בגלל הפעילות שלנו ב-75 מדינות", הוא אומר. החברה מפרסמת סקרים תקופתיים ("טאלנט ברומטר") שנותנים תמונה רחבה על התנהלות שוק העבודה, התנהגות מועמדים, ואתגרים ארגוניים.

בקרב חברות בעולם, בעיקר בהייטק, נערכו ניסויים עם ארבעה ימי עבודה, והם אכן הצליחו. אך חשוב לזכור: "מי רוצה להשתתף בניסוי? חברות שפתוחות לשינויים, בסקטורים מאוד מסוימים," אומר ליטבק ומזהיר מפני הטיית החוקר.

גם שניידר ממליץ להסתכל על הנתונים בעין ביקורתית: "כולם מדברים על הפיילוטים של שבוע העבודה המקוצר, אבל בודקים תוצאות קצרות טווח. כמו שהיה עם עבודה מהבית. את ההשפעה האמיתית נדע רק עוד עשר שנים."

ואחרי הדיסקליימר הזה, הנה כמה מההצלחות שתומכי שבוע העבודה המקוצר זוקפים לזכותו:

• בריטניה: הניסוי הגדול בעולם התקיים ב-2022 וכלל 61 חברות וכ-2,900 עובדים. 92% מהחברות בחרו להמשיך במודל לאחר סיום הפיילוט, ו-18% מהן הפכו אותו לקבוע. התוצאות כללו ירידה של 39% ברמות הלחץ, 71% ירידה בשחיקה, שיפור בבריאות הנפשית והפיזית, שיפור באיזון בית-עבודה, ירידה של 57% בעזיבת עובדים וגידול ממוצע של 1.4% בהכנסות.
• ספרד אישרה החודש הצעת חוק לקיצור שבוע העבודה ל-37.5 שעות, מהסטנדרט של 40 שעות. לפי משרד העבודה הספרדי, החוק ישפר את פיריון העבודה ויפחית העדרויות.
• בלגיה: ב-2022 הפכה בלגיה למדינה הראשונה באירופה שמסדירה בחוק את האפשרות לשבוע עבודה בן 4 ימים (באמצעות דחיסת 40 שעות ל-4 ימים), כולל זכות להתנתק מהעבודה מחוץ לשעות העבודה.
• איסלנד: בין 2015 ל-2019 התקיים ניסוי רחב היקף, ובסיומו כ-90% מהעובדים במדינה נהנים כיום משעות עבודה מופחתות, כאשר רבים מהם עובדים בפועל 4 ימים בשבוע.
• איחוד האמירויות: החל מיולי 2023, כל עובדי הממשלה (כ-90% מהמשק) יכולים לעבוד שבוע בן 4 ימים.
• יפן: טוקיו צפויה ליישם שבוע עבודה בן 4 ימים לעובדי העירייה החל מאפריל 2025, במטרה להתמודד עם תופעות של שחיקה, עידוד ילודה ושיפור שוויון מגדרי.
• פורטוגל, גרמניה, הולנד, דנמרק, אוסטרליה וצרפת הן מדינות נוספות שבהן מתקיימים פיילוטים, חקיקה או נורמות עבודה גמישות המאפשרות שבוע עבודה מקוצר.

"גם אם הקורונה שינתה הרבה, האינטראקציה האנושית הפיזית במשרד עדיין משמעותית - גם לתפוקה וגם לשימור העובדים", קובע ליטבק ומציג תמונת מצב מהסקרים של מנפאואר: "חד משמעית, התפוקות גבוהות יותר כשעובדים במשרדים. כמובן שזה תלוי בתפקיד — מתכנת יכול לעבוד יותר מהבית, אבל מנהל פרויקטים שצריך עבודת צוות, זקוק למפגשים פנים-אל-פנים."

במנפאואר, כמו בכל העולם, נרשמת מגמה של צמצום מספר ימי העבודה מהבית: "עברנו משלושה ימים מהבית לשניים, ועכשיו יום אחד בלבד," הוא אומר. "המאמץ הוא למצוא את האיזון בין גמישות כלפי העובדים לבין צרכי החברה".

גם שניידר מציין את גל העבודה מהבית בתקופת הקורונה כדוגמה למגמה שנראתה מהפכנית אך איבדה גובה. "לפני הקורונה, עבודה מהמשרד היתה תנאי בסיסי בחוזים. אחריה? פתאום כולם רוצים לעבוד מהבית והמעסיקים מנגד מנסים להחזיר אותם למשרד. ארבעה ימי עבודה זה פתרון שיכול להיראות נהדר בנקודת הזמן הנוכחית - אבל צריך לראות מה יקרה בטווח הארוך."

אחת ההשלכות של עבודה חלקית מהמשרד, לדברי שניידר, היא התפרקות הקשרים החברתיים. "אחרי הקורונה, ראינו תחלופה משוגעת של עובדים. למה? כי הם לא היו קשורים לארגון. אם את באה פעמיים בשבוע למשרד, אין לך בונדינג עם הצוות, אין לך מחויבות."

"בני אדם הם יצורים שחיים בלהקה. בעבר זו הייתה המשפחה המורחבת. במאה האחרונה - מקום העבודה. היית מגיע כל יום, מכיר את האנשים, הולך לבר מצוות ולחתונות שלהם. זה היה בסיס חברתי. היום, אם אתה בא רק פעמיים בשבוע, ומחליף עבודה כל שנתיים - אין לך להקה. יחידה משפחתית קטנה לא יכולה לספק את זה. זה מייצר תחושת בדידות."

הוא מצייר תמונה של עולם עבודה שונה לגמרי מזה שהכרנו: "פעם עבדו באותו מקום 40 שנה. הכרת את הקולגות שלך מילדות עד פנסיה. היום אנשים מתחלפים כל שנתיים. ואם גם מקצרים את השבוע - אז בכלל, לאיזו להקה הם שייכים?"

"זו אשליה", קובע ד"ר שניידר. "אנשים חושבים שארבעה ימי עבודה יביאו יותר זמן פנוי, אבל בפועל - נלחצים להספיק יותר בפחות זמן. זה לחץ נפשי, לא רווחה. וגם כשהם לא עובדים - הם בעצם עובדים. כמה פעמים הלכת לגן השעשועים וראית הורים עם אוזנייה, מדברים על עבודה. אתה קורא מיילים ביום שישי. עונה בשבת. אז איפה האיזון?"

ליטבק מוסיף כי הדיון על ארבעה ימי עבודה לא מסתיים בכמה ימים עובדים, אלא גם איך מנצלים את הימים האלו: "אם אנחנו אומרים שלא עובדים ביום חמישי, יש לחץ גבוה להאריך את שעות העבודה בימים הנותרים," אומר ליטבק. המשמעות, לדבריו, היא עלייה בעומס היום-יומי.

למרות כל השיח העולמי, ליטבק אינו רואה את המודל של ארבעה ימי עבודה מתרחב בישראל, במיוחד בתקופה מאתגרת כלכלית ובצל המשברים. "אני רואה אנשים עובדים יותר קשה כדי להוציא תוצאות, וארגונים עובדים מתחת לאלומקה." מבחינתו, המודל אינו נרחב, ומרבית הארגונים לא מאמצים אותו.
"המשתנה יהיה הקבוע היחיד בשוק העבודה," מסכם שניידר. "כל חודשיים נשמע על שינוי חדש - ואין לדעת איפה ננחת."