הצהרתם על שקיפות? עכשיו תתמודדו עם ההשלכות

בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "ניתוק" (Severance), נוקטת הנהלת חברת "לומון תעשיות" באמצעי ניהולי מקורי ודיסטופי - בעת שהותם במשרד, מתנתקים העובדים לחלוטין מזהותם המקורית ומזיכרונותיהם, ופועלים כאישיות משרדית נפרדת, כזו שמוקדשת אך ורק למקום העבודה.

מבלי להיכנס לפרטי העלילה עוכרת השלווה, ברור שהיא מציגה מציאות בדיונית, אולם המטרה שלה מובנת - לרתום את העובדים לטובת השגת יעדי הארגון, תהליך שמתייעל לכאורה (הרבה לכאורה) בניכוי "רעשי רקע" כמו - חוויות אישיות, רגשות לא רלוונטיים ובעיקר מידע, וזה לא משנה אם הוא על המתרחש בארגון או על החיים שבחוץ.

לומון תעשיות היא כמובן נקודת קיצון. היום, ועל אחת כמה וכמה בעתות שוק של עובדים שבו יש צמא גדול לכישרונות ולעובדים מתמידים, ארגונים שמצהירים על ערוצים פתוחים של מידע ועל מילת הקסם - שקיפות, עושים זאת בדרך כלל לשם המיתוג וכצעדים בוני אמון ולהשגת בדיוק אותה המטרה - רתימת העובדים.

"מנהלים וארגונים אוהבים להצהיר על שקיפות, כי זה נראה טוב במצגות, בפורומים, בסטורי'ס ברשתות החברתיות ובמיתוג המעסיק שלהם, אבל השאלה היא לא רק מה אומרים, אלא איך חיים את זה בפועל", אומרת ענבל ונגר, יועצת ארגונית, ומומחית בפיתוח חוסן אישי וארגוני.

ונגר מסכימה ששקיפות היא אסטרטגיה וכלי ניהולי חיוני, אבל מדגישה שלא מדובר במטרה בפני עצמה. "שקיפות היא אמצעי כדי לחזק אמון בין ההנהלה לעובדים, לקדם מחוברות ותחושת שייכות. כמו בכל כלי, גם כאן, יותר מהשאלה אם להשתמש בו או להצהיר שמשתמשים בו, חשוב שהארגון יבין איך, ובכלל לשם מה".

דוגמת קיצון לשקיפות, והפעם לחלוטין לא בדיונית ופיקטיבית, היא חברת הטכנולוגיה הבינלאומית באפר (Buffer), שלא יהיה מוגזם להגדירה כאחד הארגונים השקופים בעולם. באפר מציבה את הפתיחות והשקיפות כאידיאולוגיה בפני עצמה ("אופטימית", היא מגדירה באתר). וכדי לא להסתפק בסיסמאות ריקות מתוכן, משתפת הנהלת החברה עם העובדים וכן עם הציבור הרחב, אף את קודש הקודשים של המידע הפנים ארגוני - שכרם של כל המועסקים. כל תנאי ההעסקה מופיעים באתר, כך שכל אחת ואחד יודע כמה מרוויח הבוס שלו, הבוס של הבוס שלו, ובטח שהקולגה שיושב לידו.

באפר היא סמן קיצוץ והיא עושה זאת ממניע ערכי, מיתוג והעברת מסר של צמצום פערים חברתיים ומגדריים. אלא שבאמת של החיים, לא תמיד זה כל כך פשוט, לא בכל ארגון זה ישים, ולא כל עובד שמצפה מהחברה לשקיפות, ישמח שהיא תחול גם עליו.

"שקיפות לא אומרת שכולם יודעים הכול, תמיד, ובכל נושא", מזכירה ונגר. "אנחנו לא בתוכנית ריאליטי, ואסטרטגיה של שקיפות דורשת שיקול דעת - מה משתפים, מתי, באיזה עומק, ולמה. כשפועלים נכון היא בעיקר מסר לאנשי הארגון בנוסח: 'אנחנו סומכים עליכם שתבינו מתי זה מורכב'. לצד זאת, שקיפות צריכה להיות מחוברת מאוד לעשייה של האנשים, כי כשאנחנו כבני אדם מרגישים חלק מתהליך קבלת ההחלטות, מהמידע, מהשיקולים - אנחנו גם מתנהגים כמו שותפים, על כל המוטיבציה והמחויבות שנובעת מכך".

שכר, לדברי ונגר, הוא דוגמה טובה לגבול קלאסי של שקיפות, שבו יש לפעול נכון ובזהירות מרבית.
"עם זאת, אפשר לראות שגם במקרים רגישים שכאלה, הגבול כבר 'זז'. אכן יש היום ארגונים, כמו באפר, שבוחרים בשקיפות חלקית או מלאה של טווחי שכר, דווקא כי הם רוצים לתקן פערים ולעודד שיח אמיתי.
"גבולות אחרים לשקיפות ולפתיחות היא בתחומים עסקיים שבהם דליפת מידע עלולה לגרום נזק, כמו אסטרטגיה עסקית, מודיעין עסקי, פטנטים, פיתוח מוצרים, הון אינטלקטואלי, מידע רגיש על עובדים, סודות מסחריים, מידע משפטי חסוי, ועוד", אומרת ונגר.

המציאות מלמדת שלא לכל חברה, ולא בכל שוק יהיה זה נכון לפתוח אותם, ועדיין - אם ארגונים רוצים לבנות אמון, להפוך את מקום העבודה לנעים, לשמר עובדים ולגייס אותם, שקיפות היא כלי חשוב.

1. כוונה לפני פעולה - "הבנה ששקיפות היא לא מטרה אלא אמצעי, היא קריטית. רק אז תוכלו להגדיר מה אתם רוצים להשיג דרכה: אמון, תחושת שייכות, צמצום אי־ודאות, וחיזוק אחריות".

2. לשתף, לא להציף - "לא כל מידע צריך להגיע לכולם, ובטח שלא בבת אחת. העיקרון הוא רלוונטיות: כדאי לבחון איזה מידע יסייע לאנשים להבין, לפעול ולהרגיש חלק, ולארגון להשיג את המטרות שלשמן הוא פועל בשקיפות".

3. קונטקסט הוא חלק משקיפות - "שקיפות טובה היא לא רק להגיד: 'הנה הנתונים'. המשמעות הכרחית, ולכן העובדים צריכים להבין לא רק מה קרה, אלא מה זה אומר עכשיו לגבי הארגון ולגביהם".

4. גבולות ברורים יוצרים אמון - "שקיפות לא מחייבת לשתף את הכול. אבל אם החלטתם שלא לשתף משהו, מוטב שתסבירו לעובדים את הסיבה והרציונל. כנות לגבי הגבולות מעוררת יותר אמון מהעמדת פנים של פתיחות מלאה".

5. שקיפות היא שיחה, לא שידור "במונו" - "כדאי להפנים שאם אין באמת מקום לשאלות, לתגובות או לשיח, זו לא שקיפות. זה דף מסרים. כדאי מאוד לאפשר בארגון מקום לשיח הדדי, לשאלות פתוחות, פורומים, תגובות, ולכל מה שיאפשר לאנשים להשתתף ולא להיות רק קהל מאזין".